עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 




דף הבית >> מאמרים >> מאמרים ישראל השטחים והמערכת הפלסטינית >> גבורת הכובש את יצרו- פחות גבורה ויותר תבונה וטוהרה(הארץ)
 

גבורת הכובש את יצרו- פחות גבורה ויותר תבונה וטוהרה


"בשתי המערכות הללו (מדינית וצבאית) נתבעים מאיתנו שלושה דברים: גבורה , תבונה, טוהרה... דרושה מאיתנו גבורה כדי ליצור ולבנות, לעמוד על נפשנו, לעשות שמות בטרוריסטים. אבל דרושה מאיתנו גם תבונה בשעה מטורפת זו, בתוך סבך דמים זה, בתוך חזית כפולה שאנחנו עומדים בה ...שומה עלינו למצוא את הדרך שתרבה לנו ידידים עוזרים ותמעיט עד כמה שאפשר את מספר אוייבינו וצרנו. ודרושה מאיתנו טוהרה....כוחנו בנכס הדגול שיש לעם היהודי- בנכס המוסרי, בטוהרה המוסרית של חיינו, של בנינו, של שאיפותינו, של הליכותינו עם העולם.
ובשלוש אלה- בגבורה, בתבונה ובטוהרה - נעמוד עד הניצחון". נדמה כי היינו שמחים לגלות שהמדיניות שהוצעה על ידי דוד בן גוריון לישוב העברי למול המרד הערבי ב-1936 היא זו שמדריכה גם את ממשלת ישראל בימים אלו, אך לצערינו אנו מגלים כי אין זה כך.
אפשר והגבורה מתקיימת בנחישותם של צה"ל ושאר כוחות הביטחון להמשיך בלחימה עקבית ונחרצת, במחיר דמים יומיומי כמעט, וחרף הבנתם כי הפתרון לסכסוך הינו מדיני ולא צבאי. הצלחתם מעניקה לממשלת ישראל את היכולת לשווק את האשליה שכוח הוא הפתרון לכל ולתבוע מהחברה הישראלית מחירים מיותרים בשל מאבקים פוליטיים פנים מפלגתיים. אך נראה כי התבונה המתבקשת ללוות גבורה זו נעדרת ממחוזותינו.
הדבקות במדיניות "האין פרטנר" של הממשלה מביאה לקריסתם של אותם גורמים מתונים בחברה הפלסטינית המסכימים לקבל את מדינת ישראל לצד מדינת פלסטין, ולעליית כוחם של אלו השוללים זאת. מדיניות זו מותירה אותנו אומנם עם מחויבותה של המעצמה החזקה בעולם, אך הולכת ומרחיקה את העולם הערבי והעולם המערבי , לרבות ידידות נאמנות, מתמיכה בישראל. לבסוף, טוהרה רחקה ממעשינו. החל בתופעות הנלוות למה שראש הממשלה הגדיר ""ככיבוש משחית", בו אנו עדים למעשים של חיילי צה"ל, משמר הגבול ואחרים, שנקווה כי יזכרו בהיסטוריה כחריגים, ועד ביזוי מתמיד של שלטון החוק, סדרי המנהל וערכי חברה ראויים. נדגיש את רמיסת החוק על ידי חלק מצבור המתנחלים ונציגהן בממשלה, תחת אפו של שר הביטחון, כפי שהטיב לתאר מבקר המדינה בדו"ח המאחזים הלא חוקיים. נמשיך לתופעה של הפיכת משרדי ממשלה למנגנון לחלוקת הטבות ולמינויים פוליטיים, שהביאו את היועץ המשפטי להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית כנגד השר לביטחון פנים בחשד להפרת אמונים ולשוחד בחירות. נסיים באלימות והפשיעה המתגברות, הפגיעה המתמשכת בשכבות החלשות, במערכת החינוך והבריאות והקיטוב החברתי המחריף בעקבותיה, אשר אינם מכוונים לחברה הבריאה אותה האבות המייסדים ואנו מבקשים לראות.
על ממשלת ישראל לחזור ולאמץ את הבחירה האסטרטגית של בן גוריון במלחמת העצמאות "..בין שלמות הארץ למדינה היהודית, בחרנו במדינה היהודית" ולחזור לתהליך המדיני על בסיס 242 המאפשר לנו לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל, משטרה הדמוקראטי, וקיומה לצד מדינה פלסטינית בלב העולם הערבי. חזרתו של אבו מאזן עם היעדרו של עראפאת היא ההזדמנות להחזיר בתבונה "פרטנר" לאינטריסנו. גם מדינויות הגבורה תצטרך להשתנות ממבצעים צבאיים רחבי היקף ורבי נפגעים לגבורת "...הכובש את יצרו" כדי שזו "..תרבה לנו ידידים .. ותמעיט את מספר אוייבנו". אך יותר מכל היא תאפשר לנו להקצות יותר משאבים להתמודדות עם חולייה של החברה הישראלית, והפיכתה למקום אותו גם חיים וויצמן ביקש לבנות כפי שתיאר בנאומו בפני וועדת פיל ב-1937 "מקום אחד בעולם בו נוכל לחיות את חיינו ולהביע את מהותינו בהתאם לטבענו, ולתת את חלקנו לתרבות האנושית לפי דרכנו אנו,... אז, אולי יבינו יותר לרוחינו, ויחסנו עם שאר אומות העולם יהיו יותר נורמאליים".


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]