עברית English זרקור על לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך דיון ביקורתי והצעת חלופות שונות, הכוללות נתונים ומפות יחודיות, לסוגיות שעל סדר היום הלאומי- פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות,ביטחון, גדר ההפרדה, הינתקות,היתכנסות, מפת הדרכים , יוזמת ז'נבה, אש"ף וחמאס, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ועוד.

 

תאריך ושעה
 




דף הבית >> מאמרים >> מאמרים ישראל השטחים והמערכת הפלסטינית >> אשליית חילופי השטחים(הארץ)
 

אשליית חילופי השטחים

להצעות לשלב את מצרים וירדן בפתרון הטריטוריאלי אין כל סיכוי

בשנים האחרונות חוזרת ועולה ההצעה לחילופי שטחים אזוריים. ראש המועצה לביטחון לאומי היוצא, גיורא איילנד, התייחס אליה כ"פרדיגמה חדשה" לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני בראיון לארי שביט ("הארץ", 4 ביוני).

טענותיהם העיקריות של מצדדי ההצעה הם שהמרחב בין הים התיכון לירדן אינו מספיק לשתי מדינות; שרצועת עזה קטנה מדי (363 קמ"ר); ושישראל זקוקה ל-500-600 קמ"ר משטחי הגדה לביטחונה. לפיכך, לטענתם, "יש לצאת מהקופסה" ולשלב את מצרים ואולי גם את ירדן בפתרון הטריטוריאלי.

יש צדק רב בדברים ביחס להתפתחות הכלכלית של המדינה הפלשתינית בשטחי הגדה והרצועה, וראוי להזכיר כי כל הוועדות שעסקו בחלוקת ארץ ישראל דיברו על "היפרדות מדינית עם אחדות כלכלית" באמצעות שימוש משותף בכבישים, רכבות ונמלי ים ואוויר. אך כשפונים לבחון את ההצעות, מגלים כי ישראל היא המרוויחה העיקרית מהעסקה הסיבובית המוצעת, ושכל הטענות שהוזכרו יכולות לקבל מענה גם ב"תוך הקופסה" מבלי ליצור אשליה של פתרון, שאין לו כל סיכוי במערכת היחסים בין ישראל לעולם הערבי.

בהיבט הטריטוריאלי, ישראל תרוויח 450 קמ"ר, לאחר שתקבל 600 קמ"ר של אדמה איכותית בגדה המערבית, ותעביר למצרים 150 קמ"ר של אדמת מדבר. הפלשתינאים ישאירו בידי ישראל 600 קמ"ר של אדמה איכותית, ויקבלו אדמה בגודל ובאיכות דומה בצפון סיני, דבר שיותיר אותם עם 22% של השטחים, גם אם ירדן תתנדב להעביר להם 100 קמ"ר (שהם פחות מ-2% מהגדה, ולא כפי שאיילנד קבע בטעות, 5%). ירדן תיאלץ לשלם בחלק מהשטחים החקלאיים היחידים שברשותה - קרי, בקעת הירדן. ולבסוף, מצרים תיאלץ לשלם את המחיר המשמעותי ביותר, 600 קמ"ר של אדמות, שפרופ' בן אריה מגדיר "שטח שאף יעלה בטיבו בהרבה על שטח הגדה". נתונים אלה, שמצטרפים להצעה הישראלית להפוך חלק מהפליטים הפלשתינאים בעזה למהגרים בפעם השנייה מחוץ לארצם, ולשיבה של הפזורה לאדמה מצרית כתחליף לאדמות בגדה המערבית, הופכת את ההצעות לבלתי אפשריות.

אם ישראל באמת זקוקה ל-600 קמ"ר ביטחוניים בגדה, היא יכולה להציע לפלשתינאים חילופי שטחים ולהעביר חלקים מהנגב המערבי לטובת הרצועה. הדבר יאפשר את מה שאיילנד מייחל לו - בניית נמל ימי בעזה ושדה תעופה בינלאומי, ואפילו עיר למיליון תושבים. באופן זה, ישראל ופלשתין אינן מרוויחות ואינן מפסידות שטח, וכל אחת מקבלת תשובה לצרכיה מבלי לערב את מצרים וירדן.

בכל משא ומתן שהתקיים הסכימו הפלשתינאים שבמסגרת הסכם קבע תהיה המדינה הפלשתינית מפורזת מנשק כבד ומצבא; שלא תוכל להזמין צבא זר לתחומה או לחתום על בריתות צבאיות; ושבשנים הראשונות יתקיים פיקוח בינלאומי במעברים אליה. שנית, אם לא מבקשים לספח את אצבעות אריאל וקדומים החודרות 20 ק"מ ללב הגדה, ולא מרחיקים את הגדר במעלה אדומים מזרחה, ניתן להסתפק בשטח בהיקף שלא עולה על 300 קמ"ר מגוש עציון בדרום ועד שקד בצפון.

לבסוף, על ישראל לבחון מחדש את הצעת הליגה הערבית המציעה לראשונה נורמליזציה בין מדינות ערב לישראל תמורת נסיגה לקווי 67'. על בסיס זה ניתן לחדש ולהרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי בדפוסים שונים: כביש טאבה-אילת-עקבה, שימוש ישראלי בשדה התעופה בעקבה ושימוש ירדני ברכבת המתוכננת מנחל צין לאילת ולעקבה, יצוא פלשתיני דרך נמל אשדוד או שדה התעופה באל עריש ועוד. גם אם רק לחלק מאלה יש הצדקה כלכלית, הם ייתפשו כמהלך הוגן יותר בעיני הפלשתינאים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית.

הכותב הוא אל"מ במילואים וחבר המועצה לשלום וביטחון
הארץ, 8 ביוני 2006


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page


 [חזרה לראש הדף]

לייבסיטי - בניית אתרים